אוקיי. הגיע הזמן לוידוי אישי. מין נקיון נפש בגילי הקשיש. אז מה הוא "הוידוי הגדול"?

אני יותר לא שונא את קובי!

אני זוכר את כל הדרק: הריב עם שקיל עד שגרם לעזיבתו. פיטור מאמנים. הזבל שזרק לעבר מייק ד'אנטוני. העלבת שחקנים פחות טובים ממנו. השנאה בינו לבין דווייט האוארד. ההעלבות לעבר אנדרו ביינום. האיומים על הנהלת הלייקרס, וכל השאר. אבל הכל פאסה. הכל עבר. קובי היום מבוגר יותר, אנושי יותר, ומפחיד פחות.

אבל לפני ששפוטי הלייקרס ייצאו במחולות מסביב המדירה מול חדר האוכל בקיבוץ אני מבטיח לכם שוידוי מסוג זה על הלייקרס לא ייצא ממני לעולם: את הלייקרס אני שונא כבר מ-1961, והשנאה רק הולכת וגוברת. הרבה מהסיבות שבגללן אני כבר לא שונא את קובי – למשל העובדה שאני לא פוחד ממנו יותר – יכולות לחול גם הלייקרס שאני היום פוחד ממנה פחות מאשר מנמלה מהלכת במטבחי. אבל לא משנה לי כמה גרועה ועלובה היא תהיה – ובינינו היא היום הקבוצה מס' 30 בליגה בחוזקה, קקאית מחלטת מלמעלה עד למטה – מאומה לא יקטין את השנאה אליה.

סליחה, לא מאומה. את הלייקרס אפסיק לשנוא רק אם היא תחזור ל-10,000 האגמים במינסוטה. אז הלייקרס היא מקרה אבוד, ואני מציע לכל אוהדיה לשכוח ממנה העונה, ובעונה הבאה, ואז עוד שלוש עונות, ולחזור לדבר עליה ב-2020 מינימום. אז בואו נחזור לעניינים יותר פרקטיים והגיוניים, כמו היחס לקובי.

אז הנה כמה מהסיבות שהפסקתי לשנוא אותו ואני אפילו מסמפט אותו היום:

1. איש לא פוחד ממנו יותר!

אני זוכר שנים שפחדתי שהוא לבדו ינצח את הקבוצות שרציתי שתנצחנה, ובעיקר מיאמי ובוסטון. אני זוכר את משחקי הגמר נגד הסלטיקס, וכמה פחדתי מעוד משחק של 40 נקודות שלו, עם החיוך הממזרי והסרקסטי כשהוא קולע וזורק מבט של "ואתה לא יכול לעשות מאומה בנידון". היום הוא שחקן טוב מאד אבל רגיל, בגלל גילו ופציעותיו. הוא עדיין מצויין אפילו שאיבד לדעתי כ-25% בכל אספקט של המשחק. אבל קובי פחות 'רבע קובי' זה עדיין 3/4 קובי, וזה מספיק להיות שחקן טוב מאד, אבל כבר לא מפחיד. במילים אחרות, הוא כבר לא מסוגל לנצח אותך לבדו.

2. אני מעריך ומעריץ את חזרתו למשחק

כמובן שה-48 מיליון הם סיבה מספקת לחזור, אבל אם רצה לפרוש, או לעבור לקבוצה אחרת, הלייקרס היתה 'לארג" איתו בכל מקרה. אילו החליט לפרוש, הם היו משאירים אותו בקבוצה בתפקיד אדמיניסטרטיבי עם משכורת של מיליונים. קובי מוערך היום ב-260 מיליון  (http://www.therichest.com/celebnetworth/athletes/nba/kobe-bryant-net-worth/), והלייקרס היו כבר מוצאים דרך לפצות אותו יפה מאד.

אז למה הוא החליט לחזור בכל זאת? כמה מהסיבות, הן סיבות נוספות שהתחלתי לחבבו ולהעריכו.

3. קובי הוא בסקוהוליק פר אקסלנס

הסיבה העיקרית שקובי החליט לחזור לשחק היא שהוא אוהב כדורסל. אוהב? חולה! הוא אמר לפני כמה ימים ש-"הכדורסל הוא כל חיי. זה הדבר היחידי שאני יודע לעשות!"! אני מעריך את ה-HONESTY שבדבריו. הוא לא נראה לי כאיש עסקים ואיש יחסי ציבור כמג'יק או מייקל ג'ורדן. אני כמעט בטוח שכשיפרוש הוא ימשיך באיזה שהוא תפקיד חשוב בלייקרס, ואולי אפילו יהפוך לבעל קבוצה מינורי, אבל בגדול הוא ייעלם ולא ימשיך להפציץ אותנו בצילומי טיווי כמו מג'יק, מייקל, בארקלי, ואחרים שלא יכלו לפרוש ולהיעלם אל השחור.

4. קובי רוצה לעבור את מייקל במספר נקודות

קובי יודע שהדבר היחידי שיש לו סכוי לעבור ולגבור על מייקל הוא במספר הנקודות שיירשם לצד שמו כשיפרוש. הוא החליט שהוא פורש עם יותר נקודות ממייקל, וזה דבר שאני מעריך אצלו – הפייטריות הזאת והסרוב להיכנע ללא נצחון כל שהוא. כל הכבוד לו. אני מחזיק לו אצבעות שיינתץ את מספר הנקודות של מייקל.

5. קובי הוא פייטר מאין כמוהו

קובי החליט שהוא חוזר, ומראה לכולם שהוא מסוגל להתגבר על פציעותיו הקשות, ועדיין להיות רלוונטי ברמה הגבוהה ביותר של הכדורסל, ולעשות זאת בגילו – 36. זה מראה על כוח רצון עילאי, דבקות במטרה, מוכנות לסבול את כל הריהביליטציה הנדרשת, ועקשנות שאין שנייה לה.

6. אני מרגיש מעט אשמה

משך 18 שנים כמעט דיברתי וכתבתי דברי זבל עליו. הכפשתי את שמו (אבל אף פעם לא טענתי שישנו טוב ממנו אחרי שמייקל פרש, עד השלוש-ארבע השנים האחרונות כשלברון התעלה עליו בכמה אספקטים של המשחק, ובעיקר בנצחונות). עמוק בפנים אני יודע שרק מייקל ג'ורדן היה שחקן גדול ממנו. לברון לעולם לא יגיע להישגים של קובי, ולעולם לא יהיה לו את הכשרון שהיה לקובי. אז עתה אני מרגיש קצת אשמה על כל הצואה שזרקתי עליו כל השנים, ופוסט זה יוריד ממנה כמה ריגשות אשמה!

7. קובי החל להראות 'אנושיות' ב-SOCIAL MEDIA

קובי נתגלה לי כשפוט סושיאל-מדיה. הוא בטוויטר כמעט יומית. הוא יוצר תקשורת עם חברים, יריבים, ואפילו סתם חובבים. הוא למד להחמיא וללכבד מבצעים שונים של שחקנים שונים. הוא הראה ממש חום לב במסרים ובטוויטר כשג'ורג' מהפייסרס ניפצע. הוא ידע להחמיא לכל הנבחרת הצעירה של 2014 באליפות העולם. הוא התגלה כמעורב בכל הנעשה, כולל הכדורגל העולמי.

8. קובי התגלה לי כשחקן/אדם ממש חביב

בכמה ראיונות בזמן האחרון הוא נראה רגוע, מחייך, ולוקח דברים בקלות רבה יותר. אני משוכנע שמשהו ב-COMPETITIVENESS שלו נירגע. הוא הפך לשחקן/אדם הרבה יותר נורמלי.

הוא עדיין מעט ביזארי בהתנהגותו? בוודאי. אבל מה ששנאתי פעם, היום אני מוכן לחבק. אפילו ההערה שלו על ESPN שבחרו בו 40 בליגה – "THEY ARE A BUNCH OF IDIOTS" כבר לא מקוממת כמו פעם. היא אפילו נשמעת נחמד – בעיקר בגלל שהיא נכונה!

לא הייתי מאמין שאי פעם אוכל לכתוב זאת, אבל היום אני מוכן לחבק את הבלק ממבה, ולתֵת לו נשיקה על הלחי כתודה על המון שנים של כדורסל עילאי!

חיוך כזה לא יכול להיות של איש 'רע'!